זוהי הפעם השלישית לפחות בשנה האחרונה שארגון המחבלים "חופשיי הגליל" פועל והורג ישראלים. הנה תזכורות:
הרצח של 8 תלמידי ישיבת מרכז הרב בירושלים במרץ 2008;
הרצח של שני שוטרים ממשמר הגבול ליד חומות העיר העתיקה בקיץ 2008;
הרצח הנוכחי של שני השוטרים של משטרת התנועה בכביש הבקעה, החודש.
כעת, לקח הארגון אחריות למטען הנפץ שנמצא בחניון של קניון לב המפרץ, בחיפה.
מטען שלא התפוצץ במלואו. להזכירכם, רק במקרה התגלה המטען כתוצאה מפיצוץ חלקי שלו. מדובר ב-100 ק"ג של חומרי נפץ תקניים. לו התפוצצו היה קורה אסון.
לפי הפרסומים, בחלק ממקרי הרצח כוחות הביטחון מעריכים כי ההודעות של הארגון הן שקריות. יתכן. אבל, ארגון כזה היה קיים בעבר (2004) ואף ביצע רציחות שנחקרו.
יתרה מכך, בשני האירועים האחרונים, אין לכוחות הביטחון קצה של חוט.
החלק הבעייתי הוא שהארגון פעל בעבר מכפרים בגליל במגזר הערבי: סכנין, כפר מנדה, וכפר דיר אל חנא.
כלומר, אין מדובר בהתארגנות מתחומי יהודה ושומרון אלא מכפרים ישראלים.
אינני מתפלא על ההתפתחויות הללו. הן מתבקשות. ישנם קשרי תרבות, משפחה, שפה ודת בין האויב המוצהר לישראל היושב ברצועת עזה וביהודה ושומרון ובין פלגים, קבוצות ויחידים היושבים בגבולות הקו הירוק - בכפרים וישובים ערביים.
אי אפשר להניח שפעילות ישראלית מתמשכת מול החמאס או הפת"ח ברצועת עזה וביהודה ושומרון - לא תיתקל בתגובת נגד של חלק מערביי ישראל. השאלה היא להיכן מובילה התגובה. והיכן הגבול שאנו תוחמים לתגובות כאלה.
מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה מלחמה עם אויביה החיצוניים כאשר במקביל
יושבים בקרבה אזרחים שחלקם מוגדר כסיכון בטחוני, מוכח או פוטנציאלי.
להערכתי, אצל חלק מהאוכלוסייה במגזר הערבי ניכר כי הדמוקרטיה הישראלית, הזרה למנטאליות שלהם בהשוואה למדינות השכנות לנו, מצטיירת כחולשה מתמשכת שניתן להנות מהזכויות שלה אך לתת - פחות. זהו מצב שיש לשנותו עכשיו.
הגיעה העת לנקוט במספר פעולות שמטרתן להבדיל בין אויב לבין מי שמשלים עם קיומנו.
1.נוכחות - להרחיב פעילות של הקמת ישובים ומוסדות יהודים בגליל ובנגב.
2.אכיפה - להקים תחנות משטרה גדולות בכל ישוב ערבי גדול. אם ישנן תחנות משטרה בראש פינה ובעפולה, צריכות גם להיות תחנות משטרה באום-אל-פאחם ובסכנין, לדוגמא. תחנת משטרה היא סמל שלטוני ואמצעי שליטה פרקטי לאכיפת החוק.
תחנות המשטרה יכולות להתנהל עם סגל ערבי שנאמנותו למדינה מוכחת.
3.נוכחות במזרח ירושלים - להבהיר באמצעות הקמת מוסדות שלטון ישראלים נוספים כי מזרח ירושלים איננה נפרדת מירושלים רבתי.
4.הפרדה לצורך הגנה - להשלים את הקמת גדר ההפרדה. מי שלא יתחיל בהשלמת הגדר כעת,
ישלים אותה לאחר אירוע טרור עתיר נפגעים. זוהי רק שאלה של זמן.
5.בניה במגזר הערבי - לאתר שטחים בהם יכול אזרח ערבי להקים את ביתו, מיזוג בין שכונות מגורים הבנויים לגובה ובתים צמודי קרקע. בשטחים אלה יינתנו רישיונות בניה מתאימים.
6.שירות לאומי - להפעיל את עיקרון השירות הלאומי במגזר הערבי. ליבת השירות הלאומי תעסוק בסיפוק צרכים ושיפור איכות במגזר הערבי. בתי חולים, מרפאות, בתי ספר, בתי אבות, סיוע לנזקקים ועוד.
7.חינוך ושפה - פיקוח הדוק על תכנים בתוכנית הלימודים בבתי הספר הממלכתיים הפועלים במגזר הערבי. זוהי ישראל ולא פלשתין. מקובל עלי שחלק מהתכנים הנלמדים במגזר הערבי יהיה מוטה לתרבות הערבית אבל אין להתיר שילוב של תכנים שמשרד החינוך יחליט כי הם פוגעים במדינת ישראל. אין גם להתיר מצב בו תלמידים בבתי ספר יסודיים לא לומדים בכלל עברית. אינני מאמין שיש בית ספר ממלכתי בארה"ב, אנגליה או צרפת בו אין לומדים את שפת המדינה. זוהי חובה אלמנטארית כלפי המדינה בה האזרח מתגורר.
8.דמוקרטיה מתגוננת - אזרח ישראלי, ערבי או יהודי או אחר, שיתגלה על ידי בית משפט כי ביצע אקט של אי נאמנות כלפי המדינה, תישלל ממנו הזכות לשאת תעודת זהות כחולה, והזכות להחזיק ברישיון רכב ישראלי ובמספרי רישוי ישראלים.
כמו כן לא יהיה זכאי לקבל תמיכה כספית הנובעת ממעשה אי הנאמנות. דוגמא: מחבל שנהרג, או נתפש ונקבעה אשמתו בבית משפט ישראלי, לא יקבל הוא או משפחתו (אם נהרג או נפצע) קצבה מהמוסד לביטוח לאומי. זאת פרט לעונש שבית המשפט ימצא לנכון להטיל עליו.
9.סמלי המדינה - מוסד או רשות ישראלית (ערבי או יהודי) המקבלים תמיכה קבועה מגורם ממשלתי חייבים להניף את דגל המדינה ולהציג את סמלי המדינה בתחומם. לא הניפו, פקעה זכותם להמשך התמיכה.
דוגמאות: רשויות מקומיות, מועדוני ספורט, בתי ספר ומתקני חינוך וכו'.
אנחנו מצויים בקרב הישרדות מתמשך. במשך שלוש שנים ידענו שתי מלחמות מוגבלות בזמן (מלחמת לבנון השנייה ומלחמת עופרת יצוקה), ושתי מלחמות מתמשכות (הירי המתמשך על ישובי עוטף עזה שטרם נפסק ואירועי הטרור של רצח והנחת מטענים). לפי עובדות אלו עלינו לנקוט בפעילות מניעה כעת, אחרת נמצא את עצמנו מגיבים לאחר אסון משמעותי.
פעילות כזו משדרת החלטיות והבחנה בין מי שמקבל (גם בעל כורחו) את השלטון הישראלי במדינת ישראל לבין מי שחותר תחתיו וחוצה את הקווים שקבע המחוקק.
כמו תמיד אנו זקוקים למנהיג עם יכולת החלטה וביצוע. הרי לשם כך המצביעים בבחירות בוחרים בו. האם הנכם מבחינים בו?
הרצח של 8 תלמידי ישיבת מרכז הרב בירושלים במרץ 2008;
הרצח של שני שוטרים ממשמר הגבול ליד חומות העיר העתיקה בקיץ 2008;
הרצח הנוכחי של שני השוטרים של משטרת התנועה בכביש הבקעה, החודש.
כעת, לקח הארגון אחריות למטען הנפץ שנמצא בחניון של קניון לב המפרץ, בחיפה.
מטען שלא התפוצץ במלואו. להזכירכם, רק במקרה התגלה המטען כתוצאה מפיצוץ חלקי שלו. מדובר ב-100 ק"ג של חומרי נפץ תקניים. לו התפוצצו היה קורה אסון.
לפי הפרסומים, בחלק ממקרי הרצח כוחות הביטחון מעריכים כי ההודעות של הארגון הן שקריות. יתכן. אבל, ארגון כזה היה קיים בעבר (2004) ואף ביצע רציחות שנחקרו.
יתרה מכך, בשני האירועים האחרונים, אין לכוחות הביטחון קצה של חוט.
החלק הבעייתי הוא שהארגון פעל בעבר מכפרים בגליל במגזר הערבי: סכנין, כפר מנדה, וכפר דיר אל חנא.
כלומר, אין מדובר בהתארגנות מתחומי יהודה ושומרון אלא מכפרים ישראלים.
אינני מתפלא על ההתפתחויות הללו. הן מתבקשות. ישנם קשרי תרבות, משפחה, שפה ודת בין האויב המוצהר לישראל היושב ברצועת עזה וביהודה ושומרון ובין פלגים, קבוצות ויחידים היושבים בגבולות הקו הירוק - בכפרים וישובים ערביים.
אי אפשר להניח שפעילות ישראלית מתמשכת מול החמאס או הפת"ח ברצועת עזה וביהודה ושומרון - לא תיתקל בתגובת נגד של חלק מערביי ישראל. השאלה היא להיכן מובילה התגובה. והיכן הגבול שאנו תוחמים לתגובות כאלה.
מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה מלחמה עם אויביה החיצוניים כאשר במקביל
יושבים בקרבה אזרחים שחלקם מוגדר כסיכון בטחוני, מוכח או פוטנציאלי.
להערכתי, אצל חלק מהאוכלוסייה במגזר הערבי ניכר כי הדמוקרטיה הישראלית, הזרה למנטאליות שלהם בהשוואה למדינות השכנות לנו, מצטיירת כחולשה מתמשכת שניתן להנות מהזכויות שלה אך לתת - פחות. זהו מצב שיש לשנותו עכשיו.
הגיעה העת לנקוט במספר פעולות שמטרתן להבדיל בין אויב לבין מי שמשלים עם קיומנו.
1.נוכחות - להרחיב פעילות של הקמת ישובים ומוסדות יהודים בגליל ובנגב.
2.אכיפה - להקים תחנות משטרה גדולות בכל ישוב ערבי גדול. אם ישנן תחנות משטרה בראש פינה ובעפולה, צריכות גם להיות תחנות משטרה באום-אל-פאחם ובסכנין, לדוגמא. תחנת משטרה היא סמל שלטוני ואמצעי שליטה פרקטי לאכיפת החוק.
תחנות המשטרה יכולות להתנהל עם סגל ערבי שנאמנותו למדינה מוכחת.
3.נוכחות במזרח ירושלים - להבהיר באמצעות הקמת מוסדות שלטון ישראלים נוספים כי מזרח ירושלים איננה נפרדת מירושלים רבתי.
4.הפרדה לצורך הגנה - להשלים את הקמת גדר ההפרדה. מי שלא יתחיל בהשלמת הגדר כעת,
ישלים אותה לאחר אירוע טרור עתיר נפגעים. זוהי רק שאלה של זמן.
5.בניה במגזר הערבי - לאתר שטחים בהם יכול אזרח ערבי להקים את ביתו, מיזוג בין שכונות מגורים הבנויים לגובה ובתים צמודי קרקע. בשטחים אלה יינתנו רישיונות בניה מתאימים.
6.שירות לאומי - להפעיל את עיקרון השירות הלאומי במגזר הערבי. ליבת השירות הלאומי תעסוק בסיפוק צרכים ושיפור איכות במגזר הערבי. בתי חולים, מרפאות, בתי ספר, בתי אבות, סיוע לנזקקים ועוד.
7.חינוך ושפה - פיקוח הדוק על תכנים בתוכנית הלימודים בבתי הספר הממלכתיים הפועלים במגזר הערבי. זוהי ישראל ולא פלשתין. מקובל עלי שחלק מהתכנים הנלמדים במגזר הערבי יהיה מוטה לתרבות הערבית אבל אין להתיר שילוב של תכנים שמשרד החינוך יחליט כי הם פוגעים במדינת ישראל. אין גם להתיר מצב בו תלמידים בבתי ספר יסודיים לא לומדים בכלל עברית. אינני מאמין שיש בית ספר ממלכתי בארה"ב, אנגליה או צרפת בו אין לומדים את שפת המדינה. זוהי חובה אלמנטארית כלפי המדינה בה האזרח מתגורר.
8.דמוקרטיה מתגוננת - אזרח ישראלי, ערבי או יהודי או אחר, שיתגלה על ידי בית משפט כי ביצע אקט של אי נאמנות כלפי המדינה, תישלל ממנו הזכות לשאת תעודת זהות כחולה, והזכות להחזיק ברישיון רכב ישראלי ובמספרי רישוי ישראלים.
כמו כן לא יהיה זכאי לקבל תמיכה כספית הנובעת ממעשה אי הנאמנות. דוגמא: מחבל שנהרג, או נתפש ונקבעה אשמתו בבית משפט ישראלי, לא יקבל הוא או משפחתו (אם נהרג או נפצע) קצבה מהמוסד לביטוח לאומי. זאת פרט לעונש שבית המשפט ימצא לנכון להטיל עליו.
9.סמלי המדינה - מוסד או רשות ישראלית (ערבי או יהודי) המקבלים תמיכה קבועה מגורם ממשלתי חייבים להניף את דגל המדינה ולהציג את סמלי המדינה בתחומם. לא הניפו, פקעה זכותם להמשך התמיכה.
דוגמאות: רשויות מקומיות, מועדוני ספורט, בתי ספר ומתקני חינוך וכו'.
אנחנו מצויים בקרב הישרדות מתמשך. במשך שלוש שנים ידענו שתי מלחמות מוגבלות בזמן (מלחמת לבנון השנייה ומלחמת עופרת יצוקה), ושתי מלחמות מתמשכות (הירי המתמשך על ישובי עוטף עזה שטרם נפסק ואירועי הטרור של רצח והנחת מטענים). לפי עובדות אלו עלינו לנקוט בפעילות מניעה כעת, אחרת נמצא את עצמנו מגיבים לאחר אסון משמעותי.
פעילות כזו משדרת החלטיות והבחנה בין מי שמקבל (גם בעל כורחו) את השלטון הישראלי במדינת ישראל לבין מי שחותר תחתיו וחוצה את הקווים שקבע המחוקק.
כמו תמיד אנו זקוקים למנהיג עם יכולת החלטה וביצוע. הרי לשם כך המצביעים בבחירות בוחרים בו. האם הנכם מבחינים בו?
מנהל בבנק מסחרי